צרידות או קול צלול - סקירה של גורמים המעצבים את הקול 

צרידות או קול צלול - סקירה של גורמים המעצבים את הקול

קול המאופיין ב- צרידות, קול צורמני ומונוטוני מתויג שונה אצל המאזין בהשוואה לקול צלול ואנרגטי. המאמר דן ברכיבי גובה טון, נשימה, חיתוך היגוי ודיבור, תהודה קולית ו- פרוזודיה ( Prosody ), המעצבים את הקול, בליקויים בהפקת הקול, ומתייחס לאפשרות לשיפור הפקת הקול, כך שהקול יישמע צלול, ללא צרידות, ישקף את המסרים הרצויים, ותמנע התפתחות של צרידות, בעיות קול ודיבור לא ברור או דיבור לא מובן.

מאת: אפרת קורצר קלינאית תקשורת מוסמכת

הקול הוא חלק בלתי נפרד מהרושם שאנו יוצרים אצל אנשים. אנשים רבים אינם מודעים לאופן שבו נשמע קולם. קול המאופיין ב- צרידות עם גוון צורמני, מעובה, מחוספס או מונוטוני נקלט ומתויג באופן שונה אצל המאזין בהשוואה ל- קול צלול מאוזן ואנרגטי. הקול צריך לשקף באופן הולם את עמדתנו ורגשותינו ביחס לעצמנו ולבני השיח שלנו, וליצור את הרושם הראוי על האנשים שנמצאים איתנו במגע אישי, חברתי ומקצועי.

במאמר זה אדון ברכיבים המעצבים את הקול האינדיבידואלי של האדם, מה ניתן לשפר בהפקת הקול כך שקולנו יישמע צלול, נעים לאוזן ללא צרידות, ישקף את המסרים הרצויים לנו, ונוכל להימנע מהתפתחות של צרידות ובעיות קול.

גובה הטון: גובה הטון הוא מאפיין בולט באבחנה של הקול. באופן כללי, גובה הטון אצל ילדים גבוה מזה של נשים. גובה הטון אצל נשים גבוה בדרך כלל מזה של גברים. גובה הטון הינו גורם מרכזי בזיהוי האינדיבידואלי של הקול מבחינת מאפיין המין (כלומר, הקול שייך לגבר או לאישה) ומאפיין הגיל (הקול שייך לילד צעיר, לאדם בוגר או לאדם קשיש).

ליקוי בגובה הטון: נשים רבות הסובלות מ- צרידות מדברות בגובה טון נמוך מזה המתאים למערכת הקול שלהן, ומזוהות פעמים רבות בטלפון כגבר. גברים הסובלים מ- צרידות ומדברים בגובה טון גבוה מזה המתאים למערכת הקול שלהם, מזוהים בטלפון כנשים.
ניתן לתקן ליקוי בגובה הטון ולשנות את גובה הטון בדיבור, באמצעות תרגול המכוון לכך.

נשימה: למנגנון הנשימה השפעה על מערכת מיתרי הקול ועל איכות הקול. הפקת קול ודיבור מתבצעים באמצעות אוויר הננשף החוצה מהריאות. מספר המילים בנשיפה אחת משתנה בין אנשים. חלק מהאנשים אומרים מעט מילים בנשיפה אחת, וחלקם מספר מילים רב יותר. כמו כן, אנשים רבים אינם עוצרים את רצף הדיבור לשאיפת אוויר אלא מדברים עד ל- "טיפת האוויר האחרונה", דבר אשר גורם להפעלה מאומצת של מיתרי הקול. תיאום לקוי בין הנשימה לדיבור משפיע על איכות הקול, ומהווה גורם סיכון להתפתחות של צרידות ובעיות קול.
מספר המילים לנשיפה, ודפוס התיאום בין הנשימה לבין הדיבור תורמים לזהות האינדיבידואלית של הדיבור והקול אצל כל אדם.

חיתוך ההיגוי והדיבור: מידת הדיוק של חיתוך ההיגוי והדיבור משתנה מאוד בין אדם לאדם. ההבדלים בחיתוך ההיגוי והדיבור אחראים במידה רבה לאופן שבו נשמע קולו של אדם. כאשר חיתוך הדיבור לא מדויק באופן כללי, הדיבור נשמע מטושטש, ממולמל, ואינו מובן מספיק. קרייני חדשות ברדיו ובטלוויזיה, שחקנים ו- זמרים מקדישים זמן לשיעורי דיקציה בהם לומדים להגות באופן מדויק את מגוון הצלילים של השפה, ומשפרים את העיצוב (חיתוך ההיגוי) של הברות ומילים על מנת שקולם ישמע ברור, זוהר, מצלצל וללא צרידות.
גורם נוסף שמשפיע על ההיגוי הינו שיבושי היגוי. הבולט בין שיבושי היגוי, שניתן לראות אצל אנשים בוגרים, הינו הפקה משובשת של צלילי שורקות (הכוונה לצלילים "ס","ז","ש","צ"). קבוצת צלילים זו בולטת לאוזן בשפה העברית. הפקה משובשת של צלילי שורקות מעניקה לקול גוון עמום וילדותי (בשיבוש שבו חוד הלשון מבצבץ בין קשתות השיניים הקדמיות) או שהדיבור נשמע כאילו פיו של הדובר מלא רוק (בהפקה משובשת לטרלית).
ליקויים בחיתוך ההיגוי והדיבור ו- שיבושי היגוי ניתנים לטיפול ולשינוי. למי שמרגיש שקולו אינו ברור דיו מומלץ לפנות לאבחון אצל קלינאית תקשורת אשר תאבחן את מערכת הצלילים ואת מידת הדיוק של הפקת הדיבור, ותמליץ במידת הצורך על טיפול היגוי.

התהודה של הקול: התהודה הקולית הינה גורם מרכזי בזיהוי האינדיבידואלי של הקול. תהודה קולית נכונה מתהווה בחלל הפה ואז מתקבל קול צלול, מהדהד, עשיר ונעים לאוזן.
התהודה של הקול מתחילה ברטיטת מיתרי הקול בעת שאוויר הננשף החוצה מהריאות עובר דרכם ונוצרים גלי קול. גלי הקול עולים ממיתרי הקול במעלה קנה הנשימה אל חללי התהודה של מערכת הדיבור (חלל הלוע, חלל האף וחלל הפה). הגודל, הצורה, ומסת הרקמות של חללי התהודה מעצבים את ההרכב של גלי הקול שמגיעים ממיתרי הקול.
חלל הפה הינו החלל המרכזי בחשיבותו ביצירה של תהודה קולית נכונה, עקב היותו גדול יותר מחלל האף ומחלל הלוע, ועקב היותו בר שינוי מבחינת הגודל והצורה באמצעות איברי ההיגוי. שרבוב השפתיים קדימה בהגייה של הצליל /O/ מאריך את חלל הפה, בהשוואה לקיצור חלל הפה בעת פישוק רחב של השפתיים בהגייה של הצליל /i/. פתיחת הפה לרווחה בהגיית הצליל /a/ מגדילה את חלל הפה, בהשוואה לגודל חלל הפה בעת הגייה של הצליל /e/.

בתוך חלל הפה נמצאים איברי ההיגוי (לשון, שיניים, חיך, שפתיים, לסת). התהודה הקולית מושפעת לא רק על ידי חללי התהודה, אלא גם על ידי העמדה של איברי ההיגוי בפה ועל ידי התנועתיות של איברי ההיגוי בדיבור. תנועות הלשון בפה בזמן הפקת צלילים שונים בדיבור, יחד עם המידה בה אנו פותחים את הפה בזמן הדיבור, והמידה בה איברי ההיגוי מפרידים בין חלל הפה לבין חלל האף בעת הדיבור, עוזרים ליצירה של הצליל האינדיבידואלי של קולנו, היינו את התהודה הקולית שלנו.

ליקויים בתהודה הקולית:
ליקוי במיקום התהודה: תהודה קולית נכונה מתהווה בחלל הפה ואז מתקבל קול צלול, מהדהד, עשיר ונעים לאוזן. כאשר התהודה הקולית מתהווה במיקום אחורי באזור חלל הלוע, הקול המתקבל נוטה להישמע חנוק, עמום וצורם ואינו נעים לאוזן. דיבור מתמשך בתהודה אחורית הינו גורם סיכון להתפתחות של צרידות ובעיות קול.

אנפוף - ליקוי בהפרדה בין חלל הפה לחלל האף: לצורך הגייה תקינה של מרבית הצלילים בשפה העברית דרושה הפרדה בין חלל הפה לחלל האף, המתבצעת באמצעות תזוזה של החיך הרך (החלק האחורי של החיך המסתיים בענבל) שמונעת מעבר של גלי קול לחלל האף. כאשר הפרדה זו לקויה, מתקבלת תהודה קולית בעלת גוון אפי. האדם נשמע מאנפף כאילו שהוא מדבר דרך האף ואיכות קולו נפגמת. לעומת זאת, כאשר לא מתאפשר מעבר של גלי קול לחלל האף, בצלילים הזקוקים לכך ("מ","נ"), מתקבלת תהודה קולית לקויה. האדם נשמע "מנוזל" באופן קבוע ואיכות קולו נפגמת.

ליקוי במפתח הפה בדיבור: על מנת להשיג תהודה קולית טובה וחיתוך היגוי מדויק יש צורך בשינוי של הגודל והצורה של חלל הפה בהתאם לצלילים שאנחנו הוגים. ישנם אנשים אשר מדברים עם פה מקובע וסגור, ומפתח הפה בדיבור כמעט ואינו משתנה. כאשר הפה סגור ומקובע לא מתאפשר עיצוב אופטימאלי של גלי הקול המרכיבים את הצלילים השונים, הקול נוטה לעמימות וחיתוך המילים לא מדויק. דיבור ממושך עם מפתח פה מצומצם מהרצוי גורם למאמץ בדיבור ומהווה גורם סיכון להתפתחות של צרידות ובעיות קול.

פרוזודיה ( prosody ): בכל שפה ישנם חוקים לשוניים הקובעים את סדר המילים במשפט, את ההטיות של הפעלים, את ההברה המודגשת במילה, את תבנית האינטונציה של משפט שאלה לעומת משפט חיווי, וכדומה. החוקיות הלשונית מאפשרת לאנשים דוברי השפה לתקשר באמצעות דיבור.
הפרוזודיה מאפשרת לאדם לבצע שינויים בדיבור, שלא יפגעו בחוקיות הלשונית, אך יאפשרו לו לשקף באמצעות הקול והדיבור את המצב הרגשי שלו ואת העמדה והדעה האישית שלו ביחס לתכנים שהוא אומר. כדי להביע התלהבות, אירוניה, סרקסטיות, היתממות או כל רגש אחר, האדם מעניק לדיבור שלו קצב ודגשים שונים, והוא יכול לשנות את גובה הטון של הקול, את עוצמת הקול ואת האינטונציה בהתאם. כל אדם מבצע את השינויים הפרוזודיים באופן קצת שונה. השינויים הפרוזודיים בדיבור משפיעים על איכות הקול והדיבור ומעניקים לקול זהות אינדיבידואלית.

ליקויים בפרוזודיה: צרידות ובעיות קול עלולים לעורר קשיים ביכולת לגוון את גובה הטון ואת עוצמת הקול בדיבור, לגוון את האינטונציה, ואת ההדגשה של מילים. הצרידות עלולה להקשות על האדם להעביר את המסר הנכון לגבי המצב הרגשי והעמדה האישית שלו באמצעות הקול.
ליקוי פרוזודי נוסף הינו מונוטוניות בקול ובדיבור. קול מונוטוני נוסך שעמום במאזין שעלול לפספס תכנים מקוריים ומעניינים, ולהתייחס אליהם כמעייפים ובלתי רלוונטיים.

לסיכום, מרכיבי הקול והדיבור - חיתוך היגוי ודיבור, תיאום נשימה ודיבור, גובה טון, תהודה קולית ו- פרוזודיה, משתלבים זה בזה ויוצרים את הקול הייחודי שלנו.
על מנת לעצב, לשפר ולשדרג את הקול אנו צריכים לוודא תחילה שאנחנו באמת מכירים את קולנו. אחת הדרכים לעשות זאת היא להאזין לקול שלנו באמצעות הקלטות. לאחר שהאזנו לקול שלנו בהקלטות והבנו איך הוא נשמע לאחרים, עלינו לשאול את עצמנו האם הקול שלנו מוצא חן בעינינו, והאם הוא יוצר את הרושם הראוי על האנשים שנמצאים איתנו במגע אישי, חברתי ומקצועי.
אם מתעורר בך ספק, או שהחלטת כי הקול שלך איננו אופטימאלי, ניתן לפנות אל קלינאית תקשורת לצורך אבחון של רכיבי הקול והדיבור. בהתאם לממצאי האבחון תוכל קלינאית תקשורת להציע טיפול במידת הצורך.

המידע המובא במאמר זה הינו לידע כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לבדיקה וייעוץ פרטניים אצל קלינאית תקשורת וגורמים רפואיים מוסמכים.